דברי ימי בבל הוסיפו להתגלגל , טובעים בעוצמה ובפאר . נבוכדנצר מת ובלשאצר בנו מלך תחתיו . יום אחד עשה בלשאצר מישתה לאלף שריו וכטוב ליבו ביין ציווה להביא לפניו את כלי הזהב והכסף שלקח אביו מהמקדש בירושלים , להשקות מתוכם את שריו , נשיו ופילגשיו . כלי הקודש של היהודים מולאו ביין בבלי משובח ופילגשי המלך - עילמיות עגולות חמוקיים , נשות מדי רחבות מותן , כשדיות נדיבות שדיים ואשוריות משועשעות מבט - הגישו אל דופנותיהם הבוהקות את שפתותיהן הדשנות . בשעה ששתו שיבחו את אלוהי בבל אדירי הכוח שהביאו להם את כל העושר , הפאר , העוצמה , חדוות הזימה , שמחת ההווה ותועפות התענוג שהיו מנת חלקם . לפתע קפא ההלל על לשונם . באוויר ההיכל הצטיירה יד אדם וכתבה משהו על הקיר בדיו אדומה כדם . המלך נרעש מן המראה והבהיל לשם את כל חכמי הארמון , אבל הם לא הצליחו לקרוא או לפרש את הכתוב על הקיר , כי היתר . זו ארמית באותיות עבריות . אז סיפרה לו הגבירה הראשונה על דניאל שנהג לייעץ בחוכמה לאביו נבוכדנצר . מיד הבהילו את דניאל לארמון והמלך הציע לו מתנות וכסף לרוב אם יגלה לו את פשר הכתובת . דניאל אמר לו לשמור את מתנותיו לעצמו וביאר את...
אל הספר