בתוך כל זה הפכו היהודים הגולים לאומה של אנשים דוויים וסחופים . גם בין הגויים היו כאלה , אבל רק כדי שהיהודים לא יתבלטו יתר על המידה בשונותם . מלכתחילה נועדו הגויים להיות בריאים , חזקים ושמחים , לפחות עד אחרית הימים , בינתיים הצטער אלוהים על שברא את הגלות , אבל לא עשה כלום כדי לשנות זאת , כאילו מהלך העניינים האסוני חזק ממנו . רבי יוחנן התנחם בכך שהגלות מכפרת על הכל , אבל רבי ישעיה התעקש שגם בגלות צריך לעשות תשובה . התשובה , אמר , תהפוך את הלילה של הגלות לבוקר עבור הצדיקים ורק הרשעים יישארו באפילה . אלא שהזמן התמשך ועימו הגלות ואפילותיה . עד שמצב זה ישתנה השביע האל את עמו שלוש שבועות : שלא יעלו בחומה - איש לא הבין בדיוק את כוונת השבועה הזו - שלא ימרדו באומות העולם ושלא ידחקו את הקץ . אם ימרו את פיו בעניין זה , התרה בהם , הוא יתיר את בשרם . והוא אכן התיר את בשרם , בין בשל כך ובין בשל עניין אחר כלשהו שטיבו לא התברר . וכשניסו לדחוק את הקץ לא הניח להם . כך למשל ישב בימי ראשית הכיבוש המוסלמי בספרד מתבודד יהודי מצורע ביער אחד . הוא ניזון רק מעשבים וירקות שמצא ושתה ממי הנהר . שנים רבות חי כך , ש...
אל הספר