עולמם של היהודים השתנה מאז החורבן לבלי הכר . לא היתה עוד עבודת קורבנות , בטלו האורים וחתומים וכוח הכהונה , לא נותר מי שיכפר על ישראל וניטלה אפשרות הכפרה . כוח הנבואה ניטל מן הנביאים ורוח הקודש עברה מישראל . מעט מכוח הנבואה נשתייר אצל החכמים , אבל גם המעט הזה הלך ונתמעט , ונביאי אמת לא נראו עוד . גם החוכמה הרחיקה , העצה נסתרבלה והדעה נשתבשה . נתרבו הקללות והקשיים , הזנות והכשפים . לא ירד עוד טל של ברכה . לא נראה עוד הרקיע בטהרתו . טעמם של הדברים כמו ניטל מהם . לפירות אבד טעמם : מה שהיה מתוק , הורגש כמר על הלשון . מבתי המרזח לא נשמעה עוד שירה והיין נלגם בעצב . השמחה לא ניתנה עוד לשיחזור והיהודים הפכו לעם עצוב . אפילו הנאת המשכב אפסה , התאווה עברה מעולמם של היהודים וניתנה לגויים - אף שאלה מעולם לא סבלו מחסרונה - היהודים המשיכו לקיים פרו ורבו כמצוות אנשים מלומדה , בפנים חתומות ומתוך רפיון נפש ורפיון גוף , שכן ניטלו מהם כוחם ומרצם וחדוותם ואפילו זיקפתם בוששה לבוא . מי שכבר נתקף יצר ידע שלילית טווה סביבו את פיתוייה , שכן לא היה עוד בנמצא יצר טוב . היצר כולו עבר לרשותם של ערלים וחיצונים והפך ...
אל הספר