לנוכח החורבן נעמד על שפת הירדן ירמיהו הנביא , שהיה מצאצאי יהושע ורחב הזונה מיריחו , וקרא למשה לקום ולראות מה אירע לעמו . משה קם , ראה את העיר השרופה והארץ הנעווה , השיל מעליו את בגדי הכבוד שהלבישו אלוהים וקילל את כל צבא השמים שהמשיך להאיר ולהתהלך מעדנות כדרכו . משם הלך ירמיהו מוקף שממה וקולות תנים , עד שנתקל באישה אחת לבושן ! שחורים מקוננת בראש הר קרח . שאל אותה ירמיהו אם היא אישה בת חווה או שדה או רוח . נשאה המקוננת את ראשה ואמרה לו : אני אמך , ציון . גם על ההולכים בדרכי הגלות הארוכות לבבל ירדו מלאכים לייסרם . אף על פי כן צעדו בקומה זקופה . ראו זאת הבבלים , לקחו מהם את ספרי התורה מחופי העור שנשאו , קרעו אותם לגזרים ומן העורות עשו נאדות , מילאו אותם מים ותלו על צוואריהם עד שנכפפה קומתם . עלתה שוועתם של הגולים והגיעה לאוזני האל . שמע אותה אלוהים וביקש להחזיר את העולם לתוהו . באו מלאכי השרת לנחמו ואמרו לו שדי בכך שהחריב את ביתו התחתון , ושיחוס לפחות על ביתו העליון . התרגז עליהם אלוהים ואמר שהוא אינו בשר ודם ולכן אינו זקוק לניחומים וממילא הוא יודע מראש לאן כל זה מוביל ומה יהיה בסוף . רק ע...
אל הספר