עוד באותו לילה נשבר פרעה , כשבנו בכורו מוטל מת לפניו , והתיר לעבדים ללכת . לפני שיצאו עוד שאלו במרמה בגדים וכלי זהב וכסף מהמצרים , אותם הבטיחו להחזיר בתום שלושת ימי החג . משה הלך אל סרח בת אשר שנותרה מדורו של יוסף ושאל אותה מה אירע לארונו של יוסף . היא אמרה שהמצרים שיקעו את הארון במי הנילוס כדי שיתברכו מימיו . הם חשבו גם שאם יטביעו את ארונו בנהר לא ייצאו העברים ממצרים לעולם , כי נשבעו שלא ייצאו בלי עצמות יוסף . אז הלך משה אל גדת הנהר וקרא ; יוסף , הגיע זמן היציאה , הזמן לקיים את השבועה העתיקה ! הראה את עצמך , אבל דע לך שגם אם לא תראה את עצמך נצא מכאן , ונהיה נקיים משבועתך ! כשהסתבר שמשה מתכוון להכתיב את מהלך המאורעות ולא לכפוף עצמו לגורל ולשבועות עתיקות , התחילו מימי היאור לרגוש וארונו של יוסף עלה מתהומות אין חקר וצף על המים . משה שלח ידו ונגע בו והארון נזדעזע כולו . הנה כי כן , אחרי ארבע מאות ושלושים שנות שיעבוד יצאו בני ישראל ממצרים , בניסן , בחודש האביב , מלווים באלוהים ההולך לפניהם בעמוד ענן ביום ובעמוד אש בלילה , שש מאות אלף גברים עם משפחותיהם , נושאים את הארון ובו עצמות יוסף , פו...
אל הספר