אז הורו משה ואהרון לעם בשם אלוהים לזבוח זבח שה לפנות ערב ולמרוח את דמו על שתי המזוזות ועל המשקוף . באותה הזדמנות התרו בעם שמי שעדיין לא נימול כדאי שיעשה זאת עוד באותו לילה , לפני היציאה . אחר כך הורו להם לאכול את השה בשלמותו , על מצות ומרורים , בחיפזון ובבהילות , כשהם מוכנים למסע , נעולים וחגורים . זבח זה נקרא פסח והחודש בו נעשה היה ניסן , שהוכרז כחודש הראשון בשנה . היה זה חגו הראשון של העם . רוב האנשים אכן הזדרזו למול את עצמם ואת בניהם באותו ערב . דם המילה התערבב בבתים בדם הפסח וכאבם הצורב של הגברים התערב באיבחת כאבן החדה של הבהמות הטביחות . באותו לילה , בעודם אוכלים בשקט ובדריכות את הזבח , עבר אלוהים עצמו בארץ מצרים והמית את כל הבנים הבכורים , מבית אחרונת השפחות הנוביות ועד בית המלך . לא היה בית שלא היה בו מת . והיתד . צעקה גדולה ונוראה בכל ארץ מצרים . רק על בתי ישראל פסח האל , כי ראה את הדם על המשקוף והבדיל בין דם לדם . כך התחיל העם את דרכו כעם , בליל הבלהות , בדממת העבדים הדרוכה , המבוהלת , באכילה החפוזה , המוסחת , לשמע זעקות השבר של אימהות מצרים על בניהן המתים . כך חגג העם את חגו ...
אל הספר