בשלב זה זימן פרעה את משה והתחייב לשחרר את בני ישראל . מתשובתו של משה ניכרה תרעומת לא רק על כך שהוא אינו משלח את העם , אלא הרבה יותר מזה על כך שאינו מכיר באמיתותו ובכוחו של אלוהים . אלא שלפרעה היתה מערכת שיקולים משלו , שגם האגו שיחק בה תפקיד לא מבוטל , וברגע שפסק הברד הוא שב והתבצר בעמדתו . משה הפעיל עליו איומים נוספים ויועציו של פרעה כבר נטו להתפשר . לבסוף הסכים פרעה לשחרר רק את הגברים העברים לרגל החג . אבל למשה לא היה מנדט להסכים לפשרות . לכן נטה את מטהו מחולל האסונות על הארץ ואלוהים הביא עליה רוח מזרחית יוקדת . הרוח נשאה בחובה נחילים על גבי נחילים של ארבה מהמדבר הלובי . ענני הארבה כיסו את עין השמש ואפילה השתררה בארץ . באפילה ההיא נחת הארבה על הקרקע וכילה כל עשב וכל פרי . שוב התרכך פרעה ואלוהים נפח בארץ רוח מן הים התיכון שנשאה את הנחילים לים סוף . אפילו את החגבים שהספיקו המצרים להמליח ולשמר למאכל נשאה הרוח , כדי שלא יפיקו שמץ תועלת או הנאה מן המכות . ושוב חזר בו פרעה והתקשח . אז נטה משה את ידו על השמים וחושך מוחלט השתרר בארץ שלושה ימים תמימים . איש לא ראה דבר . רק במושבות בני ישראל נו...
אל הספר