לבסוף פתרו המצרים את בעיית מי השתייה באופן חלקי , באמצעות חפירת בארות , ופרעה לא הסכים להתפשר . אז נטה אהרון את מטהו על המים ומילא את כל מיקווי המים במצרים בצפרדעים . שוב הראו החרטומים שגם הם יכולים לעשות זאת , אבל בינתיים התרבו הצפרדעים בקצב מסחרר וגדשו את כל הארץ . דווקא התפתחות זו סדקה משום מה את התנגדותו של פרעה והוא אמר להם שאם יסלקו את הצפרדעים מארצו יסכים לאפשר להם חופש של שלושה ימים לצורך חג במדבר . משה לא ממש האמין לו ולכן סילק את הצפרדעים מן הארץ אבל השאיר אותן בנילוס . ואכן הצפרדעים מתו בהמוניהן בחוצות , המצרים ערמו אותן לערימות וכל הארץ הצחינה מהן . כשנוכח פרעה בכך שהמצוקה כבר אינה כה חמורה , החליט לחזור בו ולא לשלח את העם . אז נטה אהרון את מטהו על העפר וכל הארץ נמלאה כינים שמיהרו לשרוץ בבני האדם ובבעלי החיים . את התעלול הזה כבר לא יכלו החרטומים לעולל . הם גם לא הצליחו לסלק את הכינים , שכן מן המפורסמות היא שהכינה קטנה משעורה , והשדים שולטים רק במה שגדול ממידת שעורה . השדים שבשירות החרטומים נותרו אפוא חסרי אונים נוכח הכינים . אי לכך קבעו החרטומים באוזני פרעה שהפעם זה אכן מעש...
אל הספר