שוב הלכו משה ואהרון אל פרעה . הפעם ידעו שמילים לבדן לא יעזרו ויש צורך בהפגנת עוצמה . לכן השליך אהרון את מטהו על הארץ מול פרעה והמטה הפך לתנין . פרעה הכיר כשפים כאלה . הוא סימן לחרטומיו וגם מטותיהם הפכו לתנינים . אבל אז בלע התנין של אהרון את תניני החרטומים . זה היה תעלול מרשים , אבל לא מספיק מרשים כדי לשכנע את פרעה לוותר על כמות עצומה של כוח עבודה זול וזמין . לכן החליט אלוהים לעבור לשלב ב' של תוכנית הפעלת הלחצים על פרעה - שלב המכות . תחילה ביקש לפגוע ביאור - באלוהי מצרים . למחרת הלך משה לקראת פרעה כשזה ירד לנילוס לרחוץ , נטה לעיניו את מטהו על היאור והפך באחת את הנהר ואת כל מקווי המים במצרים לדם . אבל החרטומים הראו שגם הם יכולים לעשות זאת ופרעה עמד בסירובו . אמנם בינתיים לא היה מה לשתות , וגם כל דגי הנילוס מתו . רק כשניגשו ישראל לשתות לא נהפכו להם המים לדם . אלתרמן , שהגיעו אליו עדויות בלעדיות על ההתרחשויות בצד המצרי באותם ימים מרים ונמהרים , תיאר כך את ההלם שגרמו המכות אשר החלו להתרגש על עיר הבירה המצרית נוא אמון : הוא כאב את כאבה של עיר המלך שנפלה בידי שבט נוודים ומחה על אי הצדק שנפל ב...
אל הספר