באותם ימים נולד בן ליוכבד ועמרם משבט לוי . כשנולד התמלא הבית העלוב אור גדול . אמו הצפינה אותו שלושה חודשים אבל לבסוף לא יכלה עוד להצפין אותו . היא עשתה תיבה מגומא , חימר וזפת , הניחה בה את הילד והשאירה אותה בין קני הסוף ליד גדת הנילוס . רק מרים , אחותו של התינוק , נשארה בסמוך , לראות מה יעלה בגורלו . כעבור זמן ירדה בתו של פרעה עם נערותיה להתרחץ בנהר . היא מצאה את התיבה וגילתה בתוכה ילד בוכה . ליבה נכמר עליו אף שידעה שהוא עברי . בתחילה חיפשה לו מינקת מצרית , אבל הוא סירב לינוק משדי כל המיניקות שהביאה לו משום שאלוהים לא איפשר לו זאת . אלוהים החליט שחלב מצרי הוא טמא ושדיים מצריים הם תועבה ופה עברי קדוש אשר נועד לגדולות אסור לו לינוק מהם . יום אחד קרבה מרים אל בת פרעה כשזו ירדה לרחוץ בנילוס ושאלה אם היא מעוניינת במינקת עברייה . הנסיכה אמרה שכן ומרים קראה ליוכבד , שהיניקה את הילד עד שנגמל . הוא גודל בחצר המלכות ובת פרעה קראה לו משה כי נמשה מן המים . כשבגר משה , עלה וצמח והדשים את כל רואיו בקומתו ובמראהו . עם הזמן התחיל לצאת מהארמון ולהסתובב בעיר ובסביבותיה . אז נתקל לראשונה במצבם הקשה של הע...
אל הספר