אחרי מות יוסף ואחיו התרבו בני ישראל ומילאו את מצרים . עם הזמן שינו את מנהגיהם והתקרבו למנהגי הארץ . חלקם חדלו למול את בניהם והתחילו ללבוש כלאיים . הזיכרונות מכנען הלכו והיטשטשו בתודעת הדורות הבאים , אבל רובם לא שינו את שמותיהם ולא שינו את לשונם , לא ביטלו את המילה ולא גילו את המסתורין שלהם . המלך החדש כבר לא הכיר את יוסף ולא נתן להם יחס מיוחד , אלא חשש מהם וראה בהם המון בעל פוטנציאל חתרני . לכן הפך אותם מרועי צאן לעבדים ורתם אותם לעבודות חקלאות ובניין . הם בנו לפרעה שתי ערים , את פיתום ואת רעמסס , אבל הוסיפו להתרבות בקצב מזורז . פרעה הבין שהרחם של האם העברייה הוא פצצה מתקתקת ולכן הורה למיילדות העבריות להמית את התינוקות הזכרים ולהשאיר בחיים רק את הבנות . לחז"ל נודע כי שיקול צדדי ששיחק כאן תפקיד היה שיקול של זימה : המצרים ביקשו לעצמם נשים עבריות כשפחות מין , והגברים העבריים היו מיותרים מבחינתם . אבל המיילדות לא מילאו את ההוראה ולא המיתו את הבנים . אז הוציא פרעה צו כללי האומר שיש להשליך את כל התינוקות הזכרים ליאור . מן הסתם היו כל הזכרים כלים , לולא נעמדו מלאכים במים וקיבלו לזרועותיהם את ...
אל הספר