בינתיים הגיעו הישמעאלים למצרים ומכרו את יוסף כעבד לפוטיפר , שר הטבחים של פרעה . יש שידעו לספר שהנער העברי היפה והנשי משהו נמכר לפוטיפר לשם עינוגים פרטיים מסוימים שהשתיקה יפה להם . מעולם לא נודע אם עינוגים אלה אכן מומשו . כעבור זמן לא רב התבלט יוסף בתבונתו על פני שאר העבדים ועקב כך מינה אותו פוטיפר על כל ביתו . יוסף כלכל את משק בית אדונו בתבונה והרבה מאוד את רכושו . בין לבין התבגר יוסף , ובהשפעת הסביבה המצרית התרבותית , המתירנית והאנינה התעדן והתמרק וכבר לא היה דומה לאותו נער רועים מכנען שנמכר לישמעאלים . הוא רכש גינונים והליכות אריסטוקרטיה וכל אלה נוספו על יופיו הטבעי ואצלו לו מראה שובה לב . יופיו היה כה רב עד כי היה בו כדי לסחרר את רואיו . פעם ביקרו נשות האצולה המצרית בביתה של אשת פוטיפר והיא ציוותה על יוסף לתת להן פירות וסכיני קילוף . אלא שהנשים לא יכלו להסיר מיוסף את עיניהן ובעודן לוטשות בו עיניים מהופנטות פצעו את אצבעותיהן בסכינים . דמן טפטף על הפירות והן כלל לא שמו לב לכך . אשת פוטיפר עצמה פיתחה כלפיו תאווה עזה , גם בשל יופיו וגם מהסיבה הפשוטה והמובנת שבעלה היה סריס והיה נשוי לה ב...
אל הספר