בימי המקובלים התחילו להפיק את אש הגיהינום מספירת הדין , תוך ניצול עוצמת היתר של הבעירה שלה . לעיתים נמשכה האש ישירות מן הלהבה שבערה משמאל לדין - הבעירה השחורה של הסיטרא אחרא . תוספת האנרגיה היתה דרושה , שכן אז הורחב הגיהינום ופוצל למעשה לשבעה גיהינומים , שבכל אחד מהם שבעה מדורים ובכל מדור שבעה נהרות אש ושבעה נהרות ברד , וכל נהר רוחבו אלף אמה , עומקו אלף אמה ואורכו שלוש מאות אמה . כוח האדם בכל אחד מהגיהינומים מנה כעת ארבעים אלף מלאכי חבלה . בכל מדור נחפרו שבעת אלפים חורים , בכל חור הוכנו שבעת אלפים סדקים ובכל סדק נתחבו שבעת אלפים עקרבים . כל אחד מן העקרבים היה מורכב משלוש מאות חוליות ובכל חוליה שבעת אלפים כדים של מרה , אשר מכל אחד מהם יצאו שבעה נהרות של סם מוות . אם נגע אדם בעקרב כזה מיד היה גופו נבקע ונפרד לאבריו השונים . אז היו מלאכי חבלה מחיים כל איבר נעווה לחוד ומענים אותו באופן פרטני . כמו כן שולב במסכת העינויים בתקופה זו גם מרכיב חינוכי : היו מודיעים למורשעים את חטאיהם בין עינוי לעינוי . על כל המפעל המסועף הזה התמנה כעת המלאך נסרגיאל . אל המכלול המורחב הזה הגיע יום אחד לביקור משה ...
אל הספר