אבל אדם וחווה עדיין לא ידעו בושה . הם סבבו בגן ערומים וקלי צעד . נראה שהיה להם טוב אבל הם לא ידעו זאת . אז בא הנחש , שהיה ערום וספקן ופקפק באיסור האלוהי שלא לאכול מפרי העץ . הוא פנה אל האישה , מפני שמלכתחילה התקיימה מין קירבה ביניהם , ואולי אפילו נבראו יחד . הוא גם חשק בה וחשב שאם יאכלו מהפרי יביא אולי הדבר למותו של אדם והוא יוכל לקחת אותה לעצמו . אם תאכלו , אמר לאישה , לא תמותו ; לא תוכלו למות , כי תדעו להבחין בין טוב לרע ותהיו כמו אלוהים . היא האזינה לדבריו , אבל עדיין לא השתכנעה . אז דחף אותה הנחש והיא נהדפה אל העץ ונגעה בו . הנה , את רואה , אמר לה , נגעת בעץ ולא קרה לך כלום . אז השתכנעה ואכלה מהפרי . בשלב הזה נפקחו עיניה לראות , להבין , להתבונן . היא הפכה מפוקחת ומהורהרת ואילו אדם , שעדיין לא אכל מן הפרי , היה עדיין שרוי בהלך הרוח ההזוי והעליז של הגן . חווה המתינה מעט , התבוננה בו ובעצמה , ואז קראה לו ונתנה גם לו מן הפרי . כעת ראו שניהם את עצמם באופן אחר , הוטרדו מהיותם ערומים וביקשו עלים לכסות בהם את מערומיהם . אבל אף עץ מן העצים בגן לא הסכים להעניק להם עלים , וחלקם אף נבלו והשירו...
אל הספר