עברו עוד שנים רבות . הזמן היהודי זרם לאט יותר מזמנו של העולם ותכליות הבריאה הלכו ונסתרו מן היהודים . ככל שגבר סבלם שבו ושאלו את עצמם לשם מה כל זה . גם אם לכבודו ברא אלוהים את העולם , איזה מין כבוד הוא מפיק מכך שהעולם גוהר על יהודיו ומועך אותם ; אותם יהודים שכיתתו את רגליהם בעולם ואספו ניצוצות מן התהומות אליהן נשמטו שברי הכלים . אבל הניצוצות היו כה מעטים והתהומות גאו ועלו על גדותיהן והציפו עוד ועוד מן הארץ . לבסוף , במאה העשרים , התנער התיאולוג היהודי האנס יונאס ואמר שיש לספר את כל הסיפור מהתחלה , לספר אותו אחרת : אלוהים לא הבדיל עצמו מן העולם בבריאה , אלא התמסר לו לחלוטין , הזדהה איתו , התאחד איתו לגמרי . הבריאה היתה אקט של אמון מופלג מצידו , אמון ללא גבולות . בבריאה ויתר על נבדלותו , על ריחוקו , על בידודו , והתמסר . התמסר לאדם , התמסר לעולם . מכאן ואילך , סיפר יונאס , אלוהים לא עוד חולש על העולם , לא עוד מושך בחוטים ומנהל את ההצגה מבחוץ . אלוהים והעולם הם אחד . אלוהים נמצא בתוך העולם . הוא כאן , איתנו , לצידנו . לכן אין לו עוד כוח לשנות ולכוון דברים מבחוץ . רק לאדם יש כוח . לא האדם נפ...
אל הספר