ועדיין היו המים פרושים על העולם . היתה זו מלכת המים , שהיתר אולי בתה של התהום הגדולה , ששררה בכל . אז קרע אלוהים את מלכת המים לשני חצאים והרחיק אותם זה מזה . לחצי העליון קרא מים עליונים , או שמים . את השמים עשה האל מאש ומים שהתיכם יחד . ויש אומרים מחופן אש ומחופן שלג שערבב . לחצי התחתון קרא מים תחתונים , הם כל המים שבעולם , הימים והאוקיינוסים . לאחר שדחק אותם למטה התחילו המים התחתונים לבכות , כי ביקשו לחזור ולהתאחד עם המים העליונים . הם לא הסתפקו בבכייה , אלא בקעו מתוך התהומות וביקשו לעלות . אלא שאלוהים לא איפשר להם זאת ותחם אותם בחוזק יד . עם זאת ברבות הזמנים איפשר להם לעלות שוב והציף את הארץ במבול . גם לאחר המבול עדיין היו עולים קמעא במועדים שנקצבו לכך . למשל בשמחת בית השואבת , כשהיו הכוהנים מנסכים מים על המזבח , היה מופיע מלאך בדמות עגל שסוע שפתיים בשם רידיא וקורא לתהום "יעלו מעיינייך " ! בין המים העליונים למים התחתונים נטה אלוהים יריעה חוצצת וקרא לה רקיע . את היריעה יצר מטיפה אחת שהקפיא באמצע , בין המים העליונים לתחתונים , ואחר כך נפח עליה אש . האש ייבשה את קרח הטיפה הקפואה , פיזרה...
אל הספר