לאחר שדחק אלוהים את התהום לעומקי עומקים והתגבר חלקית על מפלצות בראשית , מילא הוא עצמו את החלל כולו . הוא היה החלל והזמן ולא היה שם דבר שלא היה הוא . אלא שאז התעורר בו אי שקט פנימי , מעין עיקצוץ מטריד שלא איפשר לו להשתרע על מרחבי עצמותו במנוחה . היה זה הרוע , הרוע הפנימי שרחש בו מלכתחילה וביקש לעצמו מרחב פעולה . רוע זה , שהיה בו יסוד פעלתני ונמרץ , הביך את אלוהים שלא ממש הסתגל למחשבה שיש בו משהו רע . לכן ביקש להוציא מתוכו את הרוע , ליצור עבורו מקום תחום לממש בו את עצמו , ולעזוב אותו , את אלוהים , שקט ושרוע במה שעתיד להיות שמיו העליונים . לכן נסוג אלוהים מעצמו אל עצמו , פינה חלל פנוי בתוכו , מקום ריק מעצמותו האלוהית , ואל המקום הזה פלט את שורשי הרוע שאיתר בתוך עצמו . לא בטוח שהכל יצא ממנו , אבל בכל אופן היתד , זו כמות נכבדה שאיפשרה לו ליצור בחלל הפנוי עולם פעלתני ותזזיתי העומד על כוח הרוע ועל ניסיון לאזן בינו לבין אי אלו כוונות טובות שנוצקו אל תוך היצירה האלוהית . בחלל הזה החל אלוהים לעשות ניסיונות , היה בורא עולמות ומשמידם עד שבא לברוא את מערכת העולמות האחרונה , שמידת הרוע היתה אמורה לה...
אל הספר