עד בוא העתיד הותנתה ישיבת הארץ בקיום התורה . אבל התורה לא היתה נוחה להתקיים . היא ערמה קשיים בפני המקיימים אותה ומעולם לא נחה דעתה מהם . כך חתרה התורה תחת הארץ ותחת רגלי האנשים החיים בה , עד שלבסוף נשמטה הארץ מהם , או שהם נשמטו ממנה . מכאן ואילך יכולים היו לערוג אליה ולכאוב את שיממונה מרחוק . והארץ אכן הלכה ונתרחקה . מרחקה לא היה עוד מרחק גיאוגרפי , כשם שקירבתה מעולם לא היתה פשוטה ומובנת מאליה . הארץ עמדה בחורבנה וחורבנה היה כגידול ממאיר שהרעיל את העולם כולו . השכינה הסתלקה ממנה והשפע פסק לזרום אליה , ומכיוון שממנה היה השפע אמור להגיע לעולם כולו , נחסם השפע בכלל , או שדלף למקוטעין על הארצות שסביבה , ארצות הערווה הפוריות . שפע זה ירד לפני החורבן דרך חלון שהיה קבוע באמצע כיפת השמים והיה בדיוק בגודלה של ארץ ישראל וממוקם בדיוק מעליה . חלון זה היה הפתח של צינור השפע שהוביל את השפע מעולם הספירות ישירות אל בית המקדש ומשם לירושלים , לארץ ישראל ולעולם כולו . ככל שרבו חטאי ישראל התעבה ענן ההבל שהופק מן החטאים וסתם את החלון , עד שבתשעה באב נחסם החלון כליל והבית נחרב . אז הוריד האל פרוכת לשמור את ...
אל הספר