אבל הזמנים וקורות העיתים היו אדישים לסיפורי היהודים ולחלומותיהם . סביב קפסולת הגאולה היהודית התהדק סגר רע והוויה עכורה ניפצה את קירות המציאות הטוויה מענן נבואי עתיק . מציאות זו נגדשה כעת בסבל צרוף ומתוך הסבל בקעה השאלה היכן האל הבוחר , היכן הברית והיכן הבחירה , היכן ההעדפה האלוהית . הדבר היחיד שהבדיל כעת את היהודים מן השאר היה הסבל הצרוף , ובתוך הסבל נזכרו כעת אחדים בסיפור עתיק וטורד מנוחה שחתר והתפלש תמיד תחת הסיפור הרגיל : ישראל נבחרו לסבול . הבחירה אינה אלא סבל . רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה , על כן אפקוד עליכם את כל עוונותיכם , אמר האל לעמוס . אלא שסאת הסבל עלתה ועברה את גדות כוס העוונות , ובתוך הנוזל העכור שגדש את הכוס הנסדקת בעבעו גם דברי אבות השבט והאומה - רבי עקיבא , בחיי אבן פקודה , רבי אלעזר מוורמס : הסבל הוא זכות , הוא יתרון , שכן הוא מזכך , הוא מניע לפעילות מוסרית , הוא מוציא מגדר הקיום הבהמי , הוא מקרב אל אלוהים , אלוהים רוצה שנסבול , מבקש את קורבן הסבל שלנו . אלא שכאן לא היה מוסר ולא זיכוך . רק סבל עד זוועה , עד יאוש ועד מוות . והיכן האל המושיע , המוליך את עמו בשלום דרך...
אל הספר