בין העם לאלוהיו הוסכם שהגויים אינם ראויים לתורה ולאל משום שהם מזוהמים , פגומים , נחותים . הזוהמה - נמנו וגמרו העם ואלוהיו - מקורה בחטא גן העדן ובהזדווגות עם הנחש , אבל רק לישראל ניתנה הזדמנות להיטהר ממנה באמצעות התורה והמצוות והקירבה לאלוהים . שאר האומות נותרו שקועות בחושך ובטינופת . ספק גדול אם ניתן בכלל לכנות את הגויים בני אדם , רטנו זקני העם וחכמיו . לא כך ישראל . ישראל , הסביר רבי יהודה הלוי , מהווים דרגה עליונה בסדר הנמצאים בעולם . יש דומם , מעליו יש צומח , מעליו יש חי , מעליו יש חושב ומדבר , וגבוה מעל כולם שוררים ישראל שנשמתם היא בדרגה נבואית ומחוברת לעולמות עליונים . לעומת ישראל , התנודדו המקובלים בדבקות , שבשרם בשר קודש ונשמתם חצובה מעולמות עליונים , לגויים אין כלל נשמה , נפשותיהם באות מעולם הטומאה , גופם מעלה צחנה , בשרם בשר חמורים , זירמתם זירמת סוסים , עורם עור נחש ואין הבדל משמעותי בינם לבין בהמות או חיות טמאות . למקובלים נודע שכל עוד היתה השכינה צפונה בקודש הקודשים , היה אלוהים מתייחד איתה שם והשפע התפשט משם לישראל ורק מהם המשיך להתפשט לאומות העולם . אבל כשיצאה לגלות חצצו ...
אל הספר