למעשה , אמרו המקובלים , יש שתי תורות . בגלות אנו מונהגים על ידי תורת הבריאה , תורת עץ הדעת , שיש בו טוב ורע . תורה זו מותאמת למצב של קלקול וגלות ועולם מעורבב של טוב ורע ושלובים בה איסור והיתר . כל ההלכה , כתבו מבלי לחתום את שמם , אינה אלא תורה של גלות המותאמת למציאות שכולה גלות , מציאות בה האלוהות עצמה נמצאת בגלות , במצב של ערבוב ותלישות וליקוי מאורות . בתום הגלות יסתיים שלטון ההלכה , הכל יהיה מותר , בני האדם הבשלים והראויים לכך ישילו מעליהם את ההחמרות והדקדוקים , את שלטון הרבנות והרבנים , ויהיו חופשיים ומאושרים כמו אז , בגן עדן . רק עמי הארץ והמון לומדי התלמוד האטומים לסודות ייגאלו במובן הארצי לאומי בלבד , במובן שעליו דיבר הרמב"ם כשאמר שאין בין ימינו לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות . תהיה להם גאולה ארצית , אבל הם יישארו כלואים בדל"ת אמות של איסורי טומאה וטהרה , כמו ישראל שלאחר מעשה העגל . בעקבות מעשה העגל ושבירת הלוחות , הוסיפו המקובלים לטוות את סיפורם , נחשפו ביתר שאת כותנות העור של בני ישראל , הלא הם המערומים התפורים מעור הנחש , שכיסו על מערומיהם הקודמים של אדם וחווה , על המערומים שק...
אל הספר