בימי המקובלים הלכה התורה והתרחקה מן הארץ ומבני האדם , הלכה והפכה שמימית , שונה , עלומה . כבר ארון הברית , ידעו המקובלים לספר , היה יותר למעלה ברקיעים עליונים מאשר למטה על הארץ . הארון היה השכינה שהכילה את ספירת הברית , ספירת איבר הברית הנקראת יסוד . התורה היתה אחת עם השכינה וניהלה חיי אהבה עם האל הזכר . גם עם משה ניהלה התורה חיי אהבה . לכן כששכן הענן על אוהל מועד לא יכול משה לבוא אליו , כי התורה היתה שם כאישה המתקשטת לקראת בעלה . משה היה ספק משה שלמטה , ספק ספירת תפארת , ספירת האלוהות הגברית שלמעלה . בהמשך שכבה התורה גם עם שלמה , שבא אל תוך המקדש כמו ספירת התפארת שבאה אל תוך ספירת מלכות , היא ספירת התורה התחתונה . הרמב"ן ורבי יוסף ג'יקטיליה גילו את אוזנינו שהתורה כולה מורכבת משמות האל , כולה מארג של שמות קודש שכולם שמותיו של אלוהים . התפרטותה והסתעפותה אינה אלא התפרסותו והסתעפותו , והיא והוא אחד . גם נשמת ישראל אצולה ומסתעפת מן התורה , ולכן גם מהאל עצמו . ישראל , הקדוש ברוך הוא והתורה - הכל אחד . ולא רק שמו היתה התורה , אלא גם גופו , כי הוא ושמו אחד . המצוות היו אבריו וגידיו , מצוות עש...
אל הספר