אלוהים כאמור לא היסס מצידו להשתתף כשווה בלימוד . כך למשל נחלקו פעם בישיבה של מעלה על שאלה הנוגעת לדיני צרעת . אלוהים תמך בעמדה אחת וכל החכמים בעמדה אחרת . החליטו שישאלו את רבה בר נחמני , שהיה עדיין בחיים ולכן לא היה נוכח בישיבה של מעלה , אבל נחשב לסמכות בעניינים אלה . באותה שעה ישב רבה על גדם של דקל על שפת אגם אחד בבבל ולמד תורה , לאחר שברח מביתו מפני שליחי המלך . שלחו אליו את מלאך המוות כדי שיביא אותו לישיבה של מעלה , אבל הוא לא יכול היה להתקרב אליו כל עוד לא פסק מתלמודו . אלא שאז עברה הרוח בין הקנים ורבה , שסבר בטעות שזהו קול פרשי המלך הקרבים , פסק מתלמודו , שכן המגבלות שחלו על מלאך המוות לא חלו על פרשי המלך . מלאך המוות ניצל את ההפוגה , נטל את נשמתו והביאו לישיבה של מעלה . שם הכריע רבה לטובת אלוהים בסוגיה . אלוהים מצידו שלשל מלמעלה פתק לישיבת פומבדיתא בזו הלשון : רבה בר נחמני נתבקש בישיבה של מעלה . חז"ל ידעו שהתורה פתוחה בפניהם כבפני כל אחד ואפילו יותר מאשר בפני כל אחד - בן תמותה או לא . הם חשו חופשיים לדרוש בה ולעשות בה כבתוך שלהם . לכן אמר רבי חנין שאין צורך בכך שהמשיח ילמד את ישר...
אל הספר