בימי הביניים התחלק העולם באופן פחות או יותר מסודר בין השדים לבין בני האדם . השדים דרו במדבריות ובאזורים נטושים ומיעטו לחדור לתחומי היישוב של בני האדם . הם נמשכו גם אל מקווי מים . רבים מהם התגוררו במצרים ששימשה גם כארץ מקלט לשדים סוררים ופורקי עול . כבר בימי האבות נמלט אשמדאי למצרים לאחר שחנק את ששת בעליה הראשונים של שרה שקדמו לאברהם . עם זאת עדיין הופיעו השדים פד , ושם בכל זאת באזורים מיושבים . הם עשו זאת בהזדמנויות מוגדרות היטב ; למשל כאשר עשו בני האדם כשפים . אז נפתח פתח לעולמות לא אנושיים , הגבולות היו נפרצים והאיזון התערער . המכשפים - נוצרים , מוסלמים או יהודים - זימנו שדים וכפו עליהם לפעול בשירותם . השדים שהטרידום ממקומם כעסו ושאפו לנקום במי שטלטלם וכפה עליהם מאמצים ומטלות לשם סיפוק צרכיו הקטנוניים . אבל היו גם הקשרים בהם ששו השדים לבקר בעולם האנושי מרצונם החופשי לגמרי . השדים - בדומה לבני האדם - חיבבו מאז ומעולם מין , אפקטים נלווים לפעילות המינית ומחשבות זימה . היתה אפילו שדה בשם אסכרה TT : — שהתמחתה בסחיטת מחשבות זימה מתוך בני האדם . השדים צמחו ושגשגו מתוך זרע שניתז לשם עונג צרו...
אל הספר