הראם היה יצור ענק בעל קרניים . בכל תקופה חי רק זוג אחד של ראמים - הזכר בקצה אחד של הארץ והנקבה בקצה השני . בגיל שבעים הם נפגשו לראשונה והזדווגו , ואז היתה הנקבה נושכת את הזכר למוות . הריונה נמשך אחת עשרה שנה , ובשנה האחרונה כבר לא היתה מסוגלת לנוע . אז היתה כורעת ומתגלגלת מצד לצד ושפע הרוק שזב מפיה השקה את השדות שסביבה והצמיח די עשב למחייתה . לבסוף התבקעה בטנה ושני ולדות - זכר ונקבה - קפצו החוצה . אז היתה הראמה נופחת את נשמתה . מיד פנה הזכר מזרחה והנקבה פנתה מערבה . רק כעבור שבעים שנה היו עתידים להיפגש . בזמן המבול מילט נוח שני ראמים . הוא לא מצא להם מקום על התיבה , אבל קשר אליה את קרניהם והם שחו אחריה . אמורא בשם רבה בר בר חנא ראה פעם ראם בן יומו שהיה גדול מהר תבור והגללים שהטיל לנהר הירדן גרמו להצפה . בימי אמורא אחר בשם רבי חיא בר רבא בא לארץ ישראל ראם שאך נולד ועקר את כל עציה . הוכרזה תענית ורבי חיא התפלל לישועת שמים . אז השמיעה אמו הגוססת של הראם קול געייה מן המדבר והוא חזר אליה .
אל הספר