רהב היה שר הימים . הוא משל ונכה בכל מקווי המים . כשהופיע אלוהים , הורה לו לבלוע את כל המים שבעולם . רהב סירב והאל בעט בו . יש אומרים שהבעיטה הרגה אותו . יש אומרים שרק דחקה אותו למעמקי הים ושם נשאר שוכב , מכוסה בשיכבת מים עבה . המים גם מנעו מריחו העז לעלות ולחנוק את כל הבריות . כשנתן האל לאדם הראשון את ספר רזיאל המכיל את כל סודות הבריאה , התקנאו בו המלאכים והשליכו למצולות הים את הספר , שהיה עשוי לוחות אבני ספיר ונתון בנרתיק זהב . אז ציווה האל על רהב להשיב לו את הספר מן המעמקים . ייתכן שמעומק מסוים עדיין שלט רהב בים ואלוהים העדיף שלא להסתכן ולהיכנס לשם בעצמו . רהב ציית . מאוחר יותר , כשיצאו ישראל ממצרים , התייצב רהב לצד המצרים וביקש מאלוהים לרחם עליהם ולא להטביעם . אבל האל לא ידע רחמים והטביע אותם עד האחרון שבהם . ואולי רהב היתה בכלל אישה גדולה השוכבת בבטן התהום , והריח העז שהילך אימים וקסם על בני האדם לא היה אלא ריח מיניותה הקמאית , מיניות יונקת ושואבת מימים רחוקים , חשוכים , מתוקים עד שיכרון .
אל הספר