במאה השלוש עשרה סיפרו המקובלים שהאדם עולה על המלאכים מבחינת ההרכב שלו , שכן הנשמה נחצבה מטוהר האצילות האלוהית , כלומר מן החומר האלוהי עצמו , הנעלה מן החומר המלאכי . אמנם הנשמה יורדת לעולם ומתלבשת בגוף , ועקב כך מזדהמת בחטאים ובעוונות , אבל מלכתחילה היא עשויה מחומר מזוכך יותר . בפני המקובלים שבו המלאכים להופיע כפי שהופיעו לפני בעלי המדרש , כמלאכי רחמים ומלאכי דין , מלאכי שרת המשרתים את צד הקדושה ומלאכי חבלה המשרתים את עולם הטומאה . מלאכי הדין שהיו מקטרגים על ריבונם היו נאכלים תדיר על ידי אש הדין הרפה , האש הנשית של השכינה . השכינה הסתערה עליהם כבהמה של אש ומלאכי הדין היו עבורה חציר של אש , ממנו ניזונה בכל יום כאש אוכלת אש . המקובלים סיפרו גם שהמלאכים נבראים כדמות אדם שלמה - זכר ונקבה בגוף אחד - כמו שהיה אדם הראשון לפני שנתפתה לנחש . על אדם הראשון נגזר בעקבות זאת להתפצל לזכר ונקבה נפרדים והוא נידון לתשוקה מתמדת בין שני החלקים , תשוקה שלעולם לא תבוא על סיפוקה המלא . אבל על המלאכים שנבראו נגזר לכלות , ובכך לשלם את חטא אדם הראשון ואת קלקול הבריאה כולה . המלאכים , הוסיפו וסיפרו המקובלים , הת...
אל הספר