בפעמים הספורות שבהן נפתח לאל הפתח לרדת אל השכינה , היה מגשש דרכו בזהירות ובודק אותה כפי שבודקים סוטה . בדרך כלל היה מגלה שאכן שכבה לא מזמן עם סמאל . אז היה מכריז עליה נידה עבור בעלה וחוזר למרומיו מבלי לגעת בה . אבל האל , שדקדק כל כך בתומתה של השכינה , לא היסס להשתובב עם לילית , שהתעצמה עד מאוד בזמן הגלות . למעשה עוד כשבית המקדש היה קיים היתה לילית מסתובבת סביב הבית , בולשת ותרה אחר דרכים להסתנן פנימה . אלא שאז , נשחיתה השנינה בודקת את עצמה ומיטהרת לקראת המיפגש עם האל , לא יכלה לילית לעמוד בפני הזוך והטוהר , בפני הניקיון האובססיבי , והיתד , בורחת משם אחוזת בחילה . פעם גברה סקרנותה על רתיעתה , היא לא ברחה , התקרבה אל השכינה והן רחרחו זו את זו . אחר כך הרגישה לילית כל כך רע שבטנה צבתה וירכיה נפלו . בזמן הגלות , עקב יחסיהם של האל עם לילית , התעבתה הקליפה סביב האלוהות וסתמה כמעט לחלוטין את פתח הרחם של ספירת מלכות הנשית , ממנו היה השפע אמור לזרום לעולמות התחתונים . מלכות לופפה בארבע קליפות שנקראו "רוח , "סערה "ענן , "גדול " אש מתלקחת" . "נוגה"ו ארבע קליפות אלו הפכו למלבושים שנכפו עליה , כקוצ...
אל הספר