אבל כל אותה העת הוסיפו ישראל להמרות את פי האל ואפילו בחצר בית המקדש עצמו עבדו את השמש תוך שהם מפנים את אחוריהם אליו ואל שכינתו . משנשלמה בנייתו של הבית השני לא חזרה השכינה לשכון בו כפי ששכנה בראשון . הפרושים וממשיכיהם , שהפכו להיות דוברי האל הרשמיים , ידעו לספר שהדבר נעוץ בכך שהבית נבנה מלכתחילה בחסותו של כורש מלך פרס . בימי החשמונאים ניצב הבית במרכז עיר פתוחה להשפעות זרות . את האשרה , העשתורת וענת החליפו הרה , אתנה , אפרודיטה , ארטמיס , טיכה ודיאנה , אבל טעמו של אלוהים לא השתנה והוא שטם גם את האלות הללו ואת הדוברים בשמן . רק לעתיד לבוא , אמרו , יבנה האל עצמו את מקדשו , ואז לא יהיה כל הבדל בין הארץ לשמים והכל יהיה אחד . בינתיים השעה אלוהים את האינטימיות שלה ייחל עם השכינה ושלח אותה בוכייה מתוך הבית היחיד שהיה לה אי פעם , הגלה אותה אל בין העמים , נאמן לנבואות החרון של נביאיו ולחוזים הדרקוניים שלו עצמו . המקדש חרב , השכינה גלתה וכבר לא היתה הזיה אלוהית כי אם מין אישה אלוהית מוכה וחבולה . היא התלוותה לעם ישראל והלכה להיטלטל איתם בנדודיהם , להיות אלוהות נוודית , סחופה , עקורה , אישה חסרת ב...
אל הספר