[ המשך : כ"ד יא נ"ז . [[ 24 . 11 . 1957 ] בפברואר של שנת נ"ג [ 1953 ] עברנו , אני וקוממר , למעבדתנו החדשה . אמנם בראשונה היה זה "מקום , "ריק אולם מעט מעט , בעזרתו של קרקר , ציידנו את המעבדה הקטנה בציוד המינימלי הדרוש . היה עלינו לעשות את הכול בידינו אנו . לקוממר היו . "ידי זהב" החל מהארגז הגדול לפחמים , שעמד מחוץ למעבדתנו , וכלות בריאוסטט בשביל מנוע מכונתנו הקטנה - את הכול עשה במו ידיו . אם כאלה כל המהנדסים בגרמניה - אמנם זאת היא אומה כישרונית . מעט לא נוח היה , שהמים היו מרוחקים מבית מעבדתנו . לשם מי שתייה צריך היה ללכת לבית דודי הקיטור , מרחק כשלוש ארבע מאות מטרים . שם היה ברז של מים נובעים ממעמקי האדמה . המים היו מצוינים , אף אם ריח קל של מימן גפריתני < H S > 2 היה נודף מהן . אהבתי מאוד לשתות את המים הטריים האלה עם ריחם הקל ( לאחר זמן מסוים היה הריח מתנדף . ( את המים התעשייתיים היינו מביאים מנפחיית המכרה , אשר שם היה ברז של מי מכרה . מים אלה לא היו טובים לשתייה - הם היו מזוהמים . אמנם היו שם שני ברזים - למים קרים ומחוממים . מרחק הנפחייה ממעבדתנו היה גם כן כמאתיים - מאתיים וחמישים מט...
אל הספר