— תוכן הערך : [ א ] מבוא . — [ ב ] תרגומים ארמיים יהודיים . — [ ג ] התרגום השומרוני . — [ ד ] תרגומים יווניים . — [ ה ] תרגומים לטיניים . — [ ו ] תרגומים קופטיים . — [ ז ] התרגום החבשי . — [ ח ] התרגום הארמני . — [ ט ] תרגומים סוריים . — [ י ] תרגומים ערביים . — [ יא ] תרגומים לסלאבית כנסייתית . — [ יב ] תרגומים חדשים . [ א ] מבוא . — בדיון בתרגום ספרי המקרא יש להבחין בשני רבדים : הרובד הראשון הוא בעית התרגום שבפניה עומד כל מתרגם הבא להריק תכנים משפה לשפה , הרובד השני הוא של תרגומם של כתבי קודש הנושאים מטען רגשי ותרבותי כבד . בעית כל תרגום היא בכך , ששפות בנויות בדרך שונה מבחינת דקדוקן , תחבירן ואוצר המלים שלהן . שוני זה הוא משני סוגים : ( א ) שתי השפות מביעות אותו דבר , אך בצורה שונה . לדוגמא : בעברית המקראית יש זמנים פשוטים והפוכים לעבר ולעתיד , לארמית יש רק זמנים פשוטים , אך שתי השפות מביעות אותו דבר . משפט זיקה עברי פותח במילית אשר או בלעדיה , יש בתוכו כינוי גוף הרומז לזוקק , והכינוי נשמט לפי כללים מסוימים , ואילו כל משפט זיקה יווני פותח
אל הספר