2. תמר.

— ( א ) כלת יהודה ואמם של פרץ וזרח ( בר' לח ; רות ר \ ב ; . דה"א ב , ד . ( לפי בר' לח השיא יהודה את תמר לער בכורו , ואחרי מותו ללא זרע מסרה לאונן לייבם אותה . משמת אונן בחטאו בלי להקים זרע לאחיו , לא מסרה יהודה לשלה צעיר בניו פן ימות גם הוא . תמר נתחכמה לקיים זרע מיהודה כשהתחפשה לקדשה והרתה ליהודה שבא עליה בסברו שהיא קדשה . מהריון זה נולדו פרץ וזרח , אבותיהם של המשפחות החשובות בשבט יהודה . הסיפור המגובש של בר' לח מציג את דמותה של תמר כאשה מסורה ונחושה בדעתה שאינה בוררת באמצעים ואינה נרתעת מסכנה כדי לממש את זכותה וייעודה להקים זרע במשפחה שלתוכה נישאה . אם לא נאמר שהברכה המורכבת שברות היא יב , היא המצאה ספרותית , אלא ציטוט של ברכה שנהגה ביהודה או בבית לחם , הרי שחשיבותה של תמר כיהודה נפלה רק כמעט מחשיבותן של רחל ולאה אמהות האומה . סיפור תמר ויהודה משקף כנראה נוהגי ייבום קדומים ועיין כרך ג , טור ; 446 מצד שני הוא משקף את תולדותיהן של המשפחות החשובות בשבט יהודה : שלה , פרץ וזרח . לדעת חוקרים הרבה בא הסיפור להסביר את היעלמן של משפחות ער ואונן , ואת הווצרותן של משפחות פרץ וזרח שנתערבו במשפחו...  אל הספר
מוסד ביאליק