2. תחש.

— בנו השלישי של נחור מראומה פילגשו ( בר' כב , כד . ( לדעת מזר וגרדינר משקף שם זה את pK תחשי הידועה לנו ממקורות שנכתבו במחצית השנייה של האלף השני לפסה"נ . ארץ תחשי נזכרת במקורות מצריים מימי הממלכה החדשה ובמכתבי אל עמארנה ( קב' , 189 צד אחור , שר . ( 12 המקורות המצריים מראים כי הקיפה תחום רחב למדי . לפי כתובת מימי תחותימס ג' בזז השליט המצרי שלושים ערים pKn תחשי . אמנחתפ ב' מספר , כי באחד ממסעותיו הרג שבעה שליטים שמשלו באזור תחשי . בפפירוס אנסטסי א' נמנות שש ערים בארץ תחשי , ובהן העיר קדש שעל נהר אתת ( ע"ע . 5 קדש . ( נראה שיש לקבוע את ארץ תחשי על מירוצו העליון של נהר ארנת , לערך ממקורותיו ועד צפונה לעיר קדש שעל הארנת ( תל נבי מנד . ( אזור זה נחשב לקצה גבול ההשפעה של ממלכת מיתני , מיום שפסקו המאבקים והוסדרו היחסים בץ ממלכות מיתני ומצרים , ואילו האזור מדרום לו , ארץ עמקי , נחשב לקצה גבול ההשפעה של ממלכת מצרים . אחר שניצח ^ לי 9 ה את מלך מיתני ירשה ממלכת חת את הנחלות של יריבתה בסוריה , ובימי רעמסס ב' ( ע"ע ) הכירה מצרים בבעלות החתית על שטחים אלו , כולל ארץ תחשי ( אזור קדש . ( הגבול בין שתי ...  אל הספר
מוסד ביאליק