— אמונה שהמתים יקומו לתחייה באחרית הימים , יקבלו את גמולם על מעשיהם ( ע"ע שכר ועונש [ ו ([ ומאז יחיו הצדיקים שבהם לעולם . ההשקפה המקובלת במקרא ( ובסביבתו התרבותית ) אינה דומה לזו , כי לפיה המתים אמנם מתקיימים בשאול , אבל קיום זה אין שמו חיים ( וע"ע מות . ( במקום שמדובר שהאל מחייה או מעלה משאול , הרי אלו לשונות פיוטיים וסמליים , וכוונתם להצלה מן המות ולא לתחייה אחריו . עוד צריך להזכיר את האמונה בהישארות הנפש ( המצויה בספרות יוונית קדומה , ( אשר לפיה אין הנפש כלה בשעת המיתה . משהו מעין זה אמר קהלת : והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה ( קה' יב , ז . ( ומסתבר שהמקרא רומז כי יחידי סגולה , והם חנוך ואליהו , לא מתו כי לקח אותם האלהים ( בר' ה , כד , מל"ב ב , יא . ( יש רק פסוק אחד שאין ספק שהוא מביע אמונה בתחיית המתים ובחיי עולם במובן המאוחר והמלא , וזה דנ' יב , ב שנכתב רק בימי אנטיוכוס אפיפניס , ואף הוא כנראה אינו מדבר על תחיית מתים כללית : ורבים מישני אדמת עפר יקיצו , אלה לחיי עולם ואלה לחרפות , לדראון עולם . קיים קשר ספרותי בין פסוק זה לבין הפסוק האחרון של ס' ישעיהו ( סו , כד ) ו ויצאו וראו בפגרי...
אל הספר