— עץ פרי שקותתיו יפים לבניין , והרבו לגדלו & בארץ ישראל ובמצרים . על חשיבותם של השקמים בתקופת המקרא ותפוצתם מלמד מינויו של פקיד מיוחד , בעל חנן הגדרי , על הזיתים ועל השקמים אשר בשפלה ( דה"א כז , כח ) בימי דויד ; וכן האמור על שלמה שנתן בירושלים ארזים כשקמים אשר בשפלה לרוב ( מל"א י , כז ; דה"ב א , טו ; ט , כז . ( מכאן אתה למד שאזור גידולה של השקמה הוא בשפלה ולא בהר ( והשווה דברי חז"ל שנתנו את השקמים סימן לשפלה [ פסח' נג , ע"א ; תוס' שבי' ז , ו : מהדורת צוקרמאנדל , עמ' , [ 71 ולפי זה הבחינו בין גליל עליק לגליל תחתון [ מש' שבי' ט , ב . ([ למרות שקורות של שקמים , שאינן מתליעות , שמשו בבנייה הן נפלו בטיבן מקורות של ארזים , ומכאן דבריהם של בני אפרים : שקמים $ ךעו וארזים נחליף ( יש' ט , ט . ( פירות השקמה , גמזיות ( השם snr רק מלשון חכמים ומשם המקום גמזו ; והשווה ערבית ג'ומיז ) הקרויות בלשון חכמים גם בנות שקמה , נאכלו . לשם התקנת הגמזיות היו בולסים אותם ( השווה עמ' ז , יד , ( היינו פוצעים את הפרי סמוך להבשלתו כדי לזרז את ההבשלה . במצרים נוהגים עוד כיום לבלוס את הגמזיות שלושה או ארבעה ימים קודם ...
אל הספר