— ( א ) כללי . — שמו הרווח בעברית מקראית של גרם השמים הגדול והמזהיר ביותר למראית עיני האדם . כמה שמות נרדפים לו . לפעמים הוא נקרא בשם חמה המיוחד ללשון השירה ( יש' כד , כג ; ל , כו ; תה' יט , ז ; איוב ל , כח ; שה"ש ו , י , ( אף על פי שהוא המונח השכיח בלשון חז"ל . כן אפשר שהכתוב : האומר לחרס ולא יזרח ( איוב ט , ז ) מכוון לשמש ( והשווה השם הגיאוגראפי עיר החרס [ ע"ע עיר ההרס ] ושופ' יד \ ח : החרסה , אף כי יש מתקנים וגורסים החדרה . ( בסיפור מעשה בראשית מכונה השמש המאור הגדול ( בר' א , טז . ( השם שמש משמש בכתובים גם בלשון זכר ( בר' כח , יא ועוד ) וגם בלשון נקבה ( בר' טו , יז ועוד ) במידה שווה . ציונו המיני הכפול יסודו כנראה בהשפעות מיתולוגיות שונות . במיסופוטמיה היה שמש ( אל השמש והמשפט ) אל זכר , ואילו באוגרית ש 9 ש היא אלה . ( ב ) בריאת השמש ותכליתה . — אין המקרא מרבה לספר על בריאת השמש . לפי המסופר בס' בראשית הוא נעשה ביום הרביעי לבריאת העולם במאמר אלהים ( בר'
אל הספר