את הדחף הגדול מאחורי תנועה צנטריפוגלית זאת - הלאה מן המגבלות של הקהילה המסורתית הדתית בעיירה הקטנה ושרידיה במנטליות ובשיח - את הדחף הזה , אפשר לתאר בשתי קבוצות של מגמות , חיוביות ושליליות , האופייניות לשלב זה בהיסטוריה היהודית ( אף שלעתים קרובות הן דומות למגמות זהות בתרבויות אחרות ומתחזקות על ידן . ( מכנה משותף של המגמות השונות מצוי בשלילת כל נקודות הציון הבסיסיות של הקיום , או מקצתן , כפי שמוקמו בקהילה הישנה ( שהועלתה לממדים מיתולוגיים בדימוי הספרותי של העיירה המזרח אירופית הקטנה , . ( "שטעטל"ה שלושת הדאיקטים הבסיסיים של השפה - כאן , עכשיו , אני - שמהם מתחילה האוריינטציה בעולם , הוטלו בספק . הדאיקטים הם כלים לשוניים חיוניים : אף שאין להם שום משמעות לקסיקלית משל עצמם , הם מייחסים את החומר הסמנטי של הטקסט למצב הדיבור , למקומו , לזמנו ולדוברו . היה זה כאילו כל הצורות החדשות של העקירה הפיזית והתרבותית אמרו , בדרכים שונות , בשילובים שונים ובמידת עוצמה שונה . אנחנו רוצים להיות לא כאן , לא כמו עכשיו , לא כמו שאנחנו . הלא כאן בא לידי ביטוי בתנועת ההגירה ההמונית מתוך תחום המושב , מתוך רוסיה למ...
אל הספר