מיזוג הרכיבים מהלשונות השונות ביידיש נסתייע בכך שהם נקלטו בכור ההיתוך של שפה מדוברת אחת , בלא הקפדה על הצורות המדויקות או צורת הכתב של לשונות המוצא . חיזוק נוסף לכך ניתן מעצם העובדה שיידיש נכתבה מלכתחילה באותיות עבריות , שאיחדו את כל רכיביה וניתקו אותם מלשונות המוצא שלהם . הכתיב היידי העלה על הכתב בעיקר את הדיבור היידי החי ולא מילים כתובות או מודפסות , שרוב היהודים לא יכלו לקרוא . אוריאל ויינרייך ז"ל פתח כפרויקט רכ ההיקף של "אטלס השפה ותרבות היידיש , '' והמשיך בו מרווין הרצוג . אף כי המחקר נעשה מרחוק ( לא באירופה , אלא באמריקה ובישראל , שבהן חיים השורדים ) הוא מביא שפע של חומר בתחום זה . עם זאת , הייתה קיימת בעיה רצינית , שכן האותיות העבריות מציינות בעיקר עיצורים , ורוב התנועות אינן חלק מהותי מן הלקסמה העברית , אלא רק מייצגות את המורפולוגיה שלה . למשל , "כתב"ב 'כותב" , "כתוב"ו העיצורים זהים ( כת"ב , ( ואילו התנועות מציינות את הגוף , הזמן או את חלקי הדיבר . הניקוד מספק את התנועות לקוראים מתחילים או לקוראים בתנ"ך , אבל בדרך כלל אין צורך בו , ואפשר לשחזר את התנועות על פי ההקשר . מצד שני ,...
אל הספר