( 1911-1860 ) גוסטאב מהלר דבק במשך כל ימי חייו בשתי צורות מוסיקליות בלבדיות ( להוציא קנטאטה יחידה מימי הנעורים : ( השיר והסימפוניה . שתי הצורות האלה , הניצבות בשתי קצותיו של המבע המוסיקלי , האינטימי מזה והכביר מזה , קשורות זו בזו ביצירתו קשר הדוק ומתמיד . רוב סימפוניות מהלר נבטו , תמאטית ורוחנית , מתוך קרקע צמיחתה של קבוצת שירים זו או אחרת . שירי שוליה נודד מזינים את הסימפוניה הראשונה ( נזכור גם שפרק הסקרצו הכפרי ריקודי של סימפוניה זו , שהפך אב טיפוס לפרקי סקרצו רבים אחריו , צמח מתוך ראשון שיריו של מהלר , "הנס וגלקגה . ('' שירי קרן המלא של הנער מפרים את הסימפוניה השניה , השלישית והרביעית ואת נגינות הלילה של השביעית . הסימפוניה החמישית והסימפוניה הששית נעות בעולמם של שירי ריקרט . השיר על הארץ , על יסוד פיוטים מתוך "החליל הסיני" של בתגה , הוא סינתזה כבירה של שתי צורות המבע הנבחרות של מהלר ; הוא המוליד מתוכו את הסימפוניה התשיעית - האחרונה שהגיעה לידי גמר . בעקבות חמשה שירים מוקדמים , שמהם רק "הנס וגלטה" מגלה ניצנים של מהלר המוכר , מבקיע המלחין בן העשרים ושלוש דרך אל הביטוי האישי המובהק בז...
אל הספר