( 1903- 1860 ) " בראשית היתה המלה" - זו תמצית הווייתו של הליד מבית היוצר של הוגו וולף . הפיוט הוא חזות הכל , ועל המלחין המשחזר להיצמד אליו עד אחרון גוני המשמעות ועד אחרונת העליות ירידות בנעימת הדיבור . הפיוט מספיג את המוסיקה ברוחו , במראותיו ובמנגינתו וקושר אותה אליו בכבלים של תובנה והזדהות , אך אין הוא קוצץ את כנפיה : מתוך התמזגות עם הישות הפיוטית נולדת השראה מוסיקלית שכולה בת חורין . וולף איננו נדלק למעשה היצירה בעקבות הפגישה עם פיוט זה או אחר , כי אם מתוך התמכרות למלוא עולמו של משורר נבחר ; אין הוא מחפש את הביטוי להווייתו האישית , כי אם את המניע לדמיונו היוצר . מוכן הוא ללכת עם המשורר אל כל אשר יוליכנו : אל הקודר והמיוסר , אל המיסתורי והפנטסטי , אל הנוגה , הענוג , המהורהר , הקליל , העסיסי והחריף מבודח . שגיונות היצירה תוקפים עליו בסופות פתע שבאקסטאזה , שבהן כמעט ואינו אוכל , אינו שותה , אינו ישן . ארבעים ושלושה מתוך המשים ושלושה שירי מריקה שלו נולדו בתוך ששה שבועות של שנת הברכה 1888 ( אשר אחריתה העניקה לו , לבד מעשרה שירי מריקה נוספים , שלושה עשר שירי אייכנדורף וחלק ניכר מחמשים ואחד...
אל הספר