הדברים הבאים הם מסע קצר בעקבות המלט , שאמור היה להיות מלך אך לא זכה למלוכה , בגלגוליו בכמה ממחזות לוין . ותחילה הערה מקדימה . לוין הותיר אחריו יותר מתריסר מחזות העוסקים בדמויות מלכים . כאשר הוא נוגע במיתוסים , כגון נחנשים האבודות מ 0 רויה , בהבכ"נים הסוגר את סיפור אגממנון , קליטמנסטרה וקסנדרה , או הקיסר על פי איון לאויריפידס , למשל , ברורה לגמרי מגמתו לטפל במיתוס ולעצבו כהבנתו : שכן המיתוס מהווה את חומרי הגלם שעיצבו את התרבות האנושית , ספרותה ואמנותה . מתמיהה יותר הימשכותו שוב ושוב לדמויות הזרות לכאורה לעולמנו , לתקופתנו ולשלטון שבחרנו לנו . האומנם דמויות המלכים שלוין מעצב הולכות בעקבות הגיבור הטראגי המוכר מהדרמה העולמית , הניצב בראש הסולם החברתי , בחצי הדרך בין אדם לבין אל ? או שמא זוהי תחבולה המאפשרת ללוין להקצין חולשות וחסרונות המקננים בבני אדם סתם ? כאשר ברצח נשטפות הנשים בתאוות נקם וקורעות את הקורבן המזדמן בבכחנליה רוויית דמים , קשה לעכל את האירוע כי הוא ממוקם בעולם שלנו , בזמן שלנו , ב"כאן" וב"עכשיו" של מדינת ישראל . כלומר , אם כבר ריאליזם , אז הישאר נא נאמן לו עד הסוף , ואל תציי...
אל הספר