אנו רשאים בהחלט לשאול , מדוע דרידה , הוגה דעות שאורח חשיבתו הוא ספקני במהותו , נמשך אל מארקס , אשר משנתו הפכה במהלך המאה העשרים לדבר מה הקרוב מאוד לדוקטרינה שאין להתנגד לה . המארקסיזם הסובייטי , למשל , אימץ לעצמו גישה דוגמטית במיוחד ביחסו לאמתם כביכול של כתבי מארקס ; וזאת , עד כדי דיכוי , לעתים תכופות בצורה ברוטלית , של הרמז הקטן ביותר לכפירה או מחלוקת מצד אלה המצויים בתחום השפעתו . דרידה אינו מסתיר את היותו מודע היטב למבוכה שעמדתו הפרו מארקסיסטית עלולה לעורר בקהל קוראיו , במיוחד בהקשר של שנות התשעים המוקדמות : "אני כבר שומע אנשים אומרים : 'מצאת לך זמן להצדיע למארקס ' ! או אחרת : 'הגיע הזמן ! מדוע כל כך מאוחר "'? שתי ההערות האחרונות מתייחסות לעובדה , שמהגותו של דרידה השתמעה לעתים קרובות נטייה שמאלנית , ולעתים אפילו תמיכה מסויגת במארקסיזם . כך , עוד ב , 1971 אנו מוצאים אותו טוען בתוקף , ש"אינני דוגל בשום דבר המנוגד ל'מארקסיזם ;"' ( כנגד טענה זו , מן הראוי לציין , שהמחקר המקיף ביותר על היחס בין מארקסיזם לדקונסטרוקטיביזם , הגיע לידי מסקנה ש"דרידה איננו פילוסוף מארקסיסטי והדקונסטרוקטיביז...
אל הספר