עיסוקו של דרידה בקץ ההיסטוריה הוא , כפי שנטען קודם לכן , עקבי ומתאים לגמרי לחשיבה המחויבת לעקרונות הדקונסטרוקטיביזם . עתה ניתן לבחון מהו הדבר ההופך את הרעיון למרתק כל כך . בהסתמך על עבודה קודמת שעשיתי בנושא , ניתן לתאר את הנחות היסוד של הדקונסטרוקטיביזם כדלהלן : . 1 השפה מאופיינת , באופן ברור ובלתי ניתן להכחשה , על ידי אי יציבות ואי בהירות משמעותה ; . 2 בגלל אי יציבות ואי בהירות אלו , שום שיטת ניתוח ( כגון פילוסופיה או ביקורת ) אינה יכולה לטעון לסמכות בנוגע לפרשנות טקסטואלית ; . 3 פרשנות , על כן , היא פעילות חופשית , הדומה יותר למשחק מאשר לניתוח ביקורתי , כפי שאנו מבינים בדרך כלל את המונח . כל זה עלול לגרום לדקונסטרוקטיביזם שיישמע כקל דעת במקצת , ואפילו כשולי , בוויכוח על התרבות ( וזו בדיוק ההאשמה שתלו בו מספר רב של פרשנים במהלך השנים ;( אבל יש לו צד רציני , בכך שהוא מביא אותנו לבחון מחדש את הבסיס לשיטות הפרשניות שלנו , אשר
אל הספר