דרידה מעורר רגשות עזים אפילו בקרב אנשים שמעולם לא קראו אותו , אלא רק שמעו עליו ועל הדקונסטרוקטיביזם - אסכולת מחשבה שנויה מאוד במחלוקת , שהוא שימש לה מקור השראה . תעיד על כך בדיחה , שכבר הפכה לנדושה מאוד : מהו ההבדל בין המאפיה האיטלקית לדקונסטרוקטיביזם ? המאפיה מציעה לך הצעה שאינך יכול לסרב לה , ואילו הדקונסטרוקטיביזם מציע לך הצעה שאינך יכול להבינה . היעדר הבנה דבק בעיקשות בדרידה , כמעט מראשית הקריירה הארוכה שלו : מצב , שאי הבהירות המכוונת כמעט של חלק גדול מכתביו , לא סייעה במאום לבטלו . אפילו תומכיו הנלהבים ביותר נאלצים להודות , שהוא מעורר בנו קשיים ניכרים של הבנה ; לדוגמה , תיאורטיקן התרבות כריסטופר נוריס , IChristopher Norris ] הנאלץ להודות שסגנון כתיבתו של דרידה : ירשים את רונ ד'עיללסלפים , לפחות את אלה מן המסורת האנגלית-אמריקנית הרווחת , כסגנון של גחמה מטאפורית פרועה . הם יטענו מן הסתם , שמשחקי מילים חינם , במקרה הטוב ביותר , מין שרבוט מתחכם בשולי השיח הרציני מבקש האמת . המבקרים , כצפוי , אף מחמירים עוד יותר בבואם לאמוד את ערכו של הפרוייקט הפילוסופי של דרידה , ומאשימים אותו בכול , ...
אל הספר