ההיסטוריציזם הוא תנועה ותיקה מאוד . צורותיה העתיקות ביותר , הדוקטרינות של מחזורי חיים של ערים ושל גזעים , מקדימות בעצם את ההשקפה הטליאולוגית הפרימיטיבית בדבר קיומן של מטרות נסתרות מעבר לצווי הגורל העיוורים למראית עין . אף על פי שניחוש זה בדבר מטרות נסתרות רחוק מרחק רב מדרך המחשבה המדעית , הוא הטביע חותם שאין לטעות בו אפילו על התיאוריות ההיסטוריציסטיות המודרניות ביותר . כל גרסה של ההיסטוריציזם מביאה לידי ביטוי את תחושת ההיסחפות לעבר העתיד בהשפעת כוחות שאי-אפשר להתנגד להם . עם זאת , היסטוריציסטים מודרניים כלל אינם מודעים לעתיקותן של הדוקטרינות שלהם . הם מאמינים – ומה עוד תאפשר האלהת המודרניזם שלהם ? – שסוג ההיסטוריציזם שהם מציעים הוא ההישג האחרון והנועז ביותר של המחשבה האנושית , הישג שהוא כה מדהים בחדשנותו עד שרק מעט מאוד אנשים הם די מתקדמים כדי לתפוס זאת . הם באמת מאמינים כי הם שגילו את בעיית השינוי – אחת מן הבעיות העתיקות ביותר של המטפיזיקה הספקולטיבית . הם מנגידים את מחשבתם ה"דינמית" עם זו ה"סטטית" של כל הדורות הקודמים , ומאמינים שיתרונם שלהם נעשה אפשרי בזכות העובדה שאנו " חיים במהפכה...
אל הספר