השיקולים האלה מביאים אותנו ללב גוף הטיעונים שאני מציע לקרוא לו " היסטוריציזם , “ והם מצדיקים את הבחירה בשם זה . מדע החברה אינו אלא היסטוריה : זוהי התזה . אולם אין מדובר בהיסטוריה במובן המסורתי שהוא כרוניקה של העובדות ההיסטוריות בלבד . סוג ההיסטוריה שההיסטוריציסטים מבקשים לזהות את הסוציולוגיה עמה אינו מביט רק אחורנית אל העבר אלא גם קדימה אל העתיד . זוהי חקירתם של הכוחות הפועלים , ומעל הכל , של החוקים של התפתחות חברתית . לפיכך אפשר לומר עליה כי זו תיאוריה היסטורית , או היסטוריה תיאורטית , מפני שרק החוקים החברתיים שהם בעלי תוקף אוניברסלי זוהו כחוקים היסטוריים . אלה חייבים להיות חוקים של תהליך , של שינוי , של התפתחות – ולא מעין-חוקים של קביעויות או אחידויות לכאורה . ההיסטוריציסטים טוענים כי הסוציולוגים חייבים לנסות לקבל מושג כללי של המגמות הרחבות שבהתאם להן משתנים המבנים החברתיים , אולם יחד עם זאת לנסות להבין את סיבותיו של התהליך , את פעולתם של הכוחות הגורמים לשינוי . עליהם לנסות לנסח היפותזות באשר למגמות הכלליות המצויות בבסיס ההתפתחות החברתית כדי לאפשר לאנשים להתאים עצמם לשינויים הקרבים ב...
אל הספר