מתברר כי לא צו ביולוגי הוא שמכתיב את טיב ההורות . סיפורי המקרא מציגים אפשרויות בחירה רבות המצויות בידי הורים כדי להגשים את תפקידם ההורי . למשפחה יש תדמית של גוף מלוכד ואוהב , ואולם מתברר כי התא המשפחתי הוא זירה מורכבת , ולא אחת רוויים היחסים בין בני הבית במתחים ובמאבקים . הסיפור המקראי מתאפיין באיפוק רגשי , לפיכך מרבית יחסי ההורים וילדיהם מתוארים באמצעות מעשים , כשהללו משמשים ביטוי לתפיסות ולרגשות . במצבים של קונפליקט בין הורים לילדים מדגיש המספר במיוחד את הכרעות האב והאם כבעלי סמכות כלפי ילדיהם . ההורים הם המשפיעים הכמעט בלעדיים על גורל ילדיהם . הם אינם מתייעצים עמם או שואלים לדעתם . והילדים , קולם כמעט אינו נשמע והם חייבים לציית להוריהם . רק בבגרותם הם מעזים לא לשתף פעולה או להתנגד לרצון ההורים . לדוגמה , בתקופה הקדם מלוכנית : בנות לבן , אונן בן יהודה , בני יעקב ; ובתקופה המלוכנית : יהונתן , מיכל , יהושבע ואחרים . נדגיש כי תפיסת הילד כישות עצמאית , הנפרדת מדמות ההורה , היא תופעה חדשה יחסית . היא באה לעולם לפני כארבע מאות שנה בלבד , אז חל מהפך בתפיסת הילדות והיא הפכה ממושג ביולוגי לתו...
אל הספר