ביום השמיני לחנוכת המשכן , בזמן חגיגי ומיוחד , מתים שני בני אהרן , נדב ואביהוא . הם חורגים ממצוות . 'ה מותם מתואר על דרך מידה כנגד מידה . הם מקריבים אש זרה , וסופם בא על ידי אש . משה מנסה לנחם את אהרן , האב השכול , ומבהיר לו כי האל מדקדק עם בניו שלא כדרך בני האדם החסים על קרוביהם ונושאים להם פנים . האל נוהג להקפיד במיוחד על מעשי קרוביו . בני אהרון היו מקורבים 7 לה' מאוד ובגלל קרבתם נענשו בעונש כבד כל כך . אהרן שומע את דברי משה , "וידם אהרן" ( וי' י , . ( 3 אהרן , כביטוי מוחלט של צער , נדם . תגובתו של אהרן טעונה . היא מציינת עצמת כאב אדירה . השורש ד . מ . מ ,. כפי שאפשר ללמוד מטקסטים שנמצאו באבלה ובאוגרית , פירושו נאנק . ( damamu ) השורש ד . מ . מ . אינו מציין אפוא שתיקה במובנה הרגיל של המילה אלא אנחה , אנקה , כאב 8 חנוק שאינו מתפרץ החוצה . אהרן ככוהן מצווה לכלוא את רגשותיו . אסור לו להתאבל באופן דרמתי על בניו . ניתן לצוות על כליאת בכי אך לא על דיכוי רגשות אנחה . הבחנה דומה בין בכי לבין דום , אנקה , אפשר לראות גם בתיאור התאבלותו של יחזקאל על מות אשתו ( יח' כד , . ( 24-15 אהרן ממשיך בעבו...
אל הספר