בני יעקב מאלצים את אביהם להתבונן בכותונת בנו , הכותונת שמסמלת יותר מכול את אהבתו ליוסף , את העדפתו על פני אחיו . כעת משמשת הכותונת לאחים כראייה למותו . יעקב רואה את הכתונת הטבולה בדם ומתאבל על מות בנו : "ויכירה ויאמר כתנת בני חיה 2 רעה אכלתהו טרף טרף יוסף" ( בר' לז , . ( 33 יעקב מזהה מיד את כותונת בנו : , "ויכירה" אחר כך הוא משחזר את האירוע : "" חיה רעה , "אכלתהו ורק אחר כך מגיב על אבדן בנו האהוב : "טרף טרף . "יוסף קינת יעקב מתוארת כניתוח עובדתי של אירוע , אך אוצרת בתוכה פרץ רגשות רב . המספר בונה את דבריו בזהירות . ידוע לו מה שידוע גם לקורא : יוסף עדיין חי . פער האינפורמציה שבין ידיעת הקורא והמספר לבין ידיעת יעקב , היא שמעצבת את דברי המספר . דברי יעקב מבטאים את כאבו . יעקב מבטא את אבלו באמצעות מנהגי אבלות מקובלים \ הוא קורע את בגדיו , לובש שק ובניו מנסים לנחמו . המספר מדגיש את התנהגותו הנורמטיבית . התנהגות המוצאת ביטויה גם בספרות הכנענית , לדוגמה האל "אל" מתאבל על מות בנו "בעל" בדרך דומה לזו של יעקב . הוא יורד מן הכיסא , יושב על הארץ , שופך אפר על ראשו , לובש בגדי אבלות , פוצע את לחיו ...
אל הספר