אריאל שרון : "כרגע עזה היא רצועת הביטחון הדרומית שלנו ... מה נעשה לכשניסוג מעזה ונגלה , כפי שבסופו של דבר נגלה , שערפאת או יורשיו מילאו את החלל ושגדודים של טרוריסטים שוב יוצאים משם לשטח ישראל , רוצחים וזורעים הרס ? מה נעשה כשמטחי קטיושות יפגעו בשדרות או באשקלון או בקרית גת ? האם תמונות הטלוויזיה שיראו אותנו מפציצים את עזה בתגובה יתקבלו ביותר אהדה מאלו שהראו אותנו בביירות , או שהן יעוררו פחות כעס מאשר תמונות חיילים ישראלים נלחמים במתפרעים בגדה המערבית ? ... ואיך נגיב ? אחרי כל השנים וכל הלחימה וכל המאבקים , מה נעשה ? האם נוציא לפועל גרסה מודרנית של פעולות הצנחנים משנות ה 50 וה ? 60 האם נפנה באופן מיידי למלחמה ? מה יקרה ' . " ? רבות נכתב , נהגה , עוצב ויושם מאז הביע אריאל שרון עמדתו זו . יחסו של הציבור הישראלי לרצועת עזה מעולם לא היה אוהד ומחבק . כמה מעניין שבתפיסתו כפה אריאל שרון להתמיד בנוכחות ישראלית ברצועה , שבה לא רצתה גם מצרים , כאשר מנגד הלכה וגברה התפיסה לסגת ממנה . אריאל שרון הצטייר אז כמי שמעוניין ללכת "נגד הזרם" ופעל לשכנע כי מחיר ההימצאות ברצועה אמנם אינו קל ואינו נסבל - אך...
אל הספר